פסק-דין בתיק פש"ר 243-06

            מבוא

1.         בפניי בקשת מר עודד פרץ (להלן: "החייב") להכריזו כפושט רגל.

            רקע עובדתי

2.         ביום 12/03/06 ניתן צו כינוס לנכסי החייב לפי בקשתו, בגין חובות מוצהרים בסך של 1,519,906 ש"ח ל-16 נושים, והושת עליו תשלום חודשי בסך של 1,000 ש"ח החל מיום 01/07/06.

3.         מדברי החייב עולה, כי תלויים כנגדו 11 תיקי הוצאה לפועל, לא נערכה לו חקירת יכולת ותיקיו לא אוחדו.

4.         עד מועד עריכת חוות הדעת הכנ"ר מיום 09/07/08, הוגשו נגד החייב 10 תביעות חוב בסכום כולל של 1,327,055 ש"ח, לא נדרשו חובות בדין קדימה.

5.         ביום 14/12/06 וביום 31/12/06 נערכו אסיפות נושים בעניינו של החייב. באסיפה הראשונה נכחו החייב, ב"כ החייב והמנהל המיוחד. כן נכחו ב"כ בנק איגוד בע"מ אשר הגיש תביעת חוב על סך של 819,246 ש"ח, וב"כ בנק מסד בע"מ אשר הגיש תביעת חוב על סך של 66,954 ש"ח. באסיפה השנייה לא נרשמה נוכחות מטעם מי מהנושים.

6.         החייב הציע לנושיו הצעה להסדר חובותיו, אשר לא התקבלה על ידי הנושים.

            גרסת החייב לגבי נסיבות הסתבכותו

7.         החייב טוען, כי בשנת 2001 עזב את חברת הסטרט-אפ סלוויב בע"מ, בה שימש כמנכ"ל. לטענתו, קיבל עם עזיבתו חבילת פרישה, שכללה מספר חודשי הסתגלות, שימוש ברכב החברה למספר חודשים, שחרור כספים מקרנות השתלמות וביטוחי מנהלים שהיו על שמו.

            החייב טוען, כי בתקופה זו עבר תהליך גירושים קשה, עזב את ביתו ונדרש לשלם דמי מזונות בסכומים נכבדים לשלושת ילדיו.

            החייב מציין, כי בתקופה הנ"ל הקים את חברת אודיאון בע"מ, בה עבד לבד ואותה הפעיל בעצמו. חברה זו עסקה, לדברי החייב, במתן שירותי ייעוץ ושיווק לחברות סטארט-אפ בתחילת דרכן.

            החייב מציין, כי באותה תקופה התחולל משבר קשה בשוק ההיי-טק, ועל כן התקשה במציאת עבודה בתחום. עם זאת, ציין החייב כי לא היה באותה תקופה חסר פירעון, חשבונות הבנקים שלו בתקופה הנ"ל לא היו מוגבלים, לא היו לו החזרות שקים ולא נפתחו כנגדו תביעות משפטיות.

            החייב תולה את הסתבכותו הכלכלית, שארעה בחודש מרץ 2002, בבני הזוג טוביה ועופרה קרומהורן. לדבריו, על רקע היכרות מוקדמת עם בני הזוג קרומהורן, עמם עבד בחברת סלוויב בע"מ, ועל רקע המלצה של חבר קרוב, מר יאיר אלוני, ששימש כקצין רכב בחרת סלוויב בע"מ, התקשר החייב עם השניים. בני הזוג קרומהורן עבדו באותה תקופה כקבלני משנה בתחום הליסינג, והחייב קיווה שיוכל לפתח ענף נוסף ממנו יוכל להתפרנס, תוך כדי משבר שוק ההיי-טק ועל רקע היכרותו את תחום רכישת הרכבים והליסינג במהלך עבודתו בחברת סלוויב בע"מ. החייב ציין, כי עובר להתקשרותו עם בני הזוג קרומהורן, בדק את תשקיפי החברה.

            לדברי החייב, הסבירו לו בני הזוג קרומהורן כי לאור הצמיחה האדירה בעסקם, הם נתקלים מדי פעם בקשיי מימון מצד הבנקים, ולפיכך הם מחפשים משקיע אשר יספק מימון נוסף לחברה ובתמורה ישתתף ברווחי החברה.

            החייב טוען, כי לאור האמור העביר לבני הזוג קרומהורן סך של כ-150,000 ש"ח בשקים, ובתמורה אלה העבירו על שמו כלי רכב בשווי של 220,000 ש"ח. מאחר ובתחילה הוחזרו לו השקעותיו, המשיך החייב, לדבריו, לספק מימון לחברות שבשליטת בני הזוג קרומהורן בסכומים של עשרות ומאות אלפי שקלים, ומנגד קיבל מבני הזוג קרומהורן שקים דחויים של לקוחות מהמגזר הערבי ונרשמו על שמו רכבים שהוחזקו על ידי לקוחות מהשוק הערבי כביטחון.

            החייב טען, כי במחצית שנת 2002 ניתקו עמו בני הזוג קרומהורן קשר ונעלמו. מיד לאחר מכן החלו כנגדו הליכי גבייה. לקוחות שהבינו כי בני הזוג קרומהורן נעלמו, ביטלו את השקים הדחויים שניתנו לבני הזוג קרומהורן והועברו על ידם לחייב. בנסיבות אלה, החליט החייב לבטל שקים שנתן לבני הזוג קרומהורן, אולם גילה ששקים אלה הועברו על ידם לצדדים שלישיים. החייב מציין, כי בשלב זה אף החל לקבל איומים על חייו ומטען חבלה הונח תחת רכבו. לתמיכה בטענה זו, צירף החייב כתבת עיתון. עוד טען החייב, כי בשלב זה נגנבו רכבים שהיו רשומים על שמו ואשר ניתנו לו כביטחון.

            החייב מציין, כי עם הסתבכותו, פעל ככל האפשר לצורך איתור הרכבים שנרשמו על שמו ולצורך הפחתת חובותיו לבנקים.

            במסגרת ניסיונות אלה טען החייב, כי התוודע לחברת המפצחים בע"מ ומנהליה, שמאוחר יותר התברר לו, לטענתו, כי אלה שייכים לעולם התחתון הנתנייתי. מנהלי חברת המפצחים בע"מ הציעו לחייב, לגרסתם, את הדרך העסקית המקובלת, על מנת שהחייב יקבל מרווח זמן מהבנקים. המתווה שהוצג על ידם, לטענת החייב, כלל החלפת שקים עם מר אריה כלש והחברה שבבעלותו, שעסקה במכירת בגדי ים. לאור הלחצים הכלכליים עמם התמודד החייב ולנוכח הבטחתם כי הרכבים יאותרו במהרה, הסכים החייב להצעה ונערכה עסקת החלפת שקים.